מודע ותת מודע 

מודע ותת מודע

פילוסופיה הינה התחום המחשבתי בו עוסק האדם ביסודות הקיום ובמשמעות של הגורמים השונים בו. הפילוסופיה עומדת בבסיס ההבנה האנושית, שכן היא קודמת לכל מעשי האדם. עם זאת, לרוב הפילוסופיה אינה מנוסחת עבור האדם, או שאינה עוסקת בו באופן ישיר . השאלה היא: כיצד אנחנו עוזבים את המודע באהבה ועוברים לתת מודע וחוזרים באהבת המודע ועושים את המודע ואתת מודע אחד?...

מקור שם התחום "פילוסופיה" הוא מהשפה היוונית, שם זה מורכב מהקידומת פילו = אהבה, ומהמילה סופיה = חוכמה ופירושו אהבת החוכמה. על פי ההשערה הרווחת הראשון שטבע מושג זה היה החכם היווני הקדמון פיתגורס. כפי שהאגדה מספרת, חכם יווני קדום אחר, בשם סוקרטס הרחיב את משמעות המושג, כאשר שאלו אותו: "האם אתה אדם חכם"? והוא השיב: "לא, אבל אני אוהב חוכמה) אוהב חוכמה=פילוסוף .( החל מתקופה זו, מציין המושג פילוסופיה את חתירתו העיונית של האדם להבין את טבעו האמיתי של העולם ואת הערכים האמיתיים שלו עצמו בעולם.

עולם הפילוסופיה היה מוכר מתקופת "שלמה המלך", כאשר נשאל מה בקשתו? ענה - חכמה. שלמה המלך עלה לגדולה לאחר: "משפט שלמה" כך שכל בני האדם שהיו על פני האדמה אהבו את חכמתו וכך נוצר עולם של: "אהבת החכמה - פילוסופיה".

חורבן בית המקדש שם קץ ל"אהבת החכמה" וצד השני של המטבע נכנס לפעולה שהוא: "שנאת החכמה". כך הדרדר היקום בתקופה של 2200 שנה והגענו לתקופה שכל בני האדם ביקום דורשים את האהבה ודוחים את החכמה שעל כן טען אפלטון: "ילד קטן פוחד מחושך אפשר להבין, הטרגדיה שבוגר פוחד מהאור". אבי תורת הפסיכולוגיה "זייגמן פרוייד" שהושפע מאוד מתורתו של "ניטשה" הגדיר את אמירתו של "אריסטו": "אין גאון אמיתי ללא תערובת של שיגעון". כך: "כל בני האדם שנמצאים על פני היקום נולדו משוגעים ושאיפת חייהם להיות שפויים כך שהמרחק משפוי למשוגע זה פתיחת התסמין".

מודע ותת מודע זה פילוסופיה. נתחיל לפי פרוייד. פרוייד הניח קוו ישר שבקצה אחד הניח את המודע ובקצה השני הניח את אתת המודע, על הקו היישר הניח נקודה נוספת שהיא קרובה למודע יותר מאשר לתת מודע וקרה לה "סמוך למודע" ושאל: "האם הסמוך למודע זה מודע או תת מודע"?!...

כדי לחזור לעולם "אהבת החכמה - פילוסופיה". שאלתי את עצמי: "מה היא חכמה"?...המילת חכמה מורכבת משני עולמות: "כח - מה". ניגשתי להתחלת החכמה של "שלמה המלך" שהוא ספר המקרא שנקראת "תורה" ומתחילה כך: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". המשפט הזה מורכב משבעה מילים כנגד שבעת ימי הבריאה שברא אלהים את העולם - חכמה.  בספירת האותיות של המשפט מקבל תוצאה של 28 אותיות כח. המילת מה הם עומדים במספר 45 . המילת יהוה במילוי אותיות: יו"ד ה"א וא"ו ה"א נותנים 45. כך שמילת חכמה = כח יהוה. כך שמי שעזר להקים את החכמה זה אלהים כך שהוא כלול בחכמה שעל כן חכמה = כח יהוה אלהים. כך שכדי להשיג חכמה כזו אני צריך לפתח אהבה עזה כדי להשיג חכמה כזו. זאת התחלת הדרך של: "אהבת חכמה - פילוסופיה". כך שלאחר שמסיימים את הדרך אפשר לאמור: "אני יהוה אלהים". שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך - אני יהוה אלהים".

שעל כן אריסטו טען לפני 2600 שנה: "אושרו האמיתי של אדם תלוי בהפעלה חסרת מעצורים של כישרונותיו". "כל מה שצריך ללמוד לעשות, לומדים תוך כדי עשייה".

את הדרך של "אהבת החכמה" אני מראה ומסביר בהוכחות שמתאימות לכל אדם ואדם בכל דרגה שהוא נמצא בה ללא הבדל דת, גזע ולאום ועובד לפי המשפט: "תיאוריה ללא תצפית - השערה". כך שאני עובד לפי דקרט שטוען: "אם אתה לא רואה אותו - הוא לא קיים". ולפי הבעל שם טוב שטוען: "אם אין מחשבה שנתפסת בו - הוא איננו". בספר: "מלחמת הרוח בחומר".

ספרי "מלחמת הרוח בחומר" מראה  ומסביר: "על פי ההשערה הרווחת הראשון שטבע מושג זה היה החכם היווני הקדמון פיתגורס". כך שכולם מבינים  את משפט פיתגורס, אבל כדי לדעת אותו צריך לדעת את כותב המשפט: "אהבת החכמה" שמוסבר ומפורט בספרי שזה עומד מול המשפט המקראי שטוען: "וירא אלהים את-כל-אשר עשה והנה טוב-מאוד, ויהי ערב ויהי-בקר, יום הששי" (בראשית א' פסוק לא).

אריסטו טוען: "כל אדם מטבעו שואף לדעת". דת וקבלה טוענים: "אלהים (86) = הטבע (86). כך שהשאלה היא לכל אדם: "האם המשפט בראשית א' פסוק ל"א הוא תת מודע או מודע?...אם נאמר שזה בא מאתת מודע, דהיינו, מהעולם שמעבר ואנחנו לא יודעים בדעת מה אומר המשפט...יוצא שאנחנו חוקרים את העולם שמעבר (תת מודע) ולא את העולם שאנחנו נמצאים בו (מודע)...כך שבעצם אנחנו נמצאים בתת מודע ולא במודע...כך שבעצם הפכנו את היוצרות..."את המודע עשינו תת מודע ואת אתת מודע עשינו מודע"...כך שמפה אנחנו רואים את בעיית העולם...שכולם הולכים לעולם שמעבר שזה הדמיון ושם נמצאת האהבה...ואף אחד לא נשאר בעולם הזה שפה נמצאת החכמה... כך שאף אחד היום לא מוכן לקבל את הפילוסופיה "חכמת החכמה". כך שכאשר בני העולם באהבה שזה עולם הדמיון תת מודע, נפגשים בעולם הזה המודע והם לא יודעים מה זה להיות נמצא, כך שהם טוענים שהנמצא לא יודע מה זה אהבה וכך הם שונאים את הנמצא והופכים את הנמצא לכלי עזר שיכול להחזיק אותם בעולם האהבה שזה עולם הדמיון שלהם וכל האהבה שקיימת היום נקראת: "אהבת האינטרס", או לחילופין, "גן חיות".

כדי לקבל חכמה צריך לאהוב את החכמה שעל כן נאמר: "אהבה שקמה על דבר מה האהבה בטלה והדבר מה בטל". ומפה אנחנו מגיעים למשפט: "כדי לדעת את האלהים - צריך להיות אלהים". והמשפט המסכם הוא: "כל אדם יכול להיות אלהים - בתנאי שיישאר שפוי". כך שספרי "מלחמת הרוח בחומר" מראה לכם דרך שנסללה כבר שיש בה התחלה ויש בה סוף. שאלה היא: "מי אוהב את החכמה הזאת"?... או בשאלה אחרת: "מי מוכן לצאת מהגן חיות שנמצא העולם הזה"?...ישנם כאלו שעונים כך:

תקציר: חרם רשב"א ובית דינו שלא ללמוד מדעים ופילוסופיה. החרם כללי וחל על כל המדינות,
גם אין בו הגבלת זמן.

מילות מפתח: חרם על לימוד פילוסופיה.

זה הכתב השלישי אשר בתוכו לשון החרם אשר החרימו חכמי ברצלונה.

כל המלעיגים על דברי חכמים רבותינו וחכמי התלמוד.
וכל הדורשים בהגדות של דופי וכל המנאצים דברי התורה למינות
בציורם הכוזב כדי לעקור מה שכוונו בהם רבותינו ז"ל.
והחרימו גם כן כל הספרים אשר נמצאו בהם אחת מן ההריסות הנזכרות בטופס החרם וכל המחזיקים בהם.
וזה החרם נעשה כללי, על כן ראוי להיות שומעו בכל המדינות. וזה החרם  

המשיח - כדי להחזיר את העולם הזה שהוא בדרגת הראשונים 2000 שנה אחורה לדרגת תנאים זה נקרא מודע ותת מודע כך ששניהם נמצאים במודע שזה נקרא העולם הזה. כך שאם ניקח את ספר התורה שהוא הפשט שנקרא לו הראשונים מודעות 2008 , וניקח את ספר הזוהר שהוא נכתב לפני 2000 שנה שהוא מלמד את הפשט . כך שאנחנו רואים את המודע ואת אתת מודע וספרי: "מלחמת הרוח בחומר" מראה את הדרך בנסיעה לאחור כיצד אנחנו נמצאים 2000 שנה קודם לכן במציאות של 2008 . למודעות הזו קוראים: "ימות המשיח". לכן החרם על כתובים כאלו חייב להתבטל כך שאם הוא לא מתבטל חייבים לבטל את כל הכתובים שנאמר: "דע מה להשיב לאפיקורוס" שנאמר: "כל הדוחה משיח כופר בתורה ובמשה רבנו". זאת נקראת: "אהבת חכמה - פילוסופיה". היום קוראים לזה "חכמת הקבלה" שהקבלה מדברת על אהבה, כך גם הקבלה היא: "חכמת האהבה". כך שאלת האהבה היא: "כיצד אפשר לדחות נברא שמראה את חכמת האהבה שנאמר: ואהבת לרעך כמוך - אני יהוה הוא האלהים". 

"מי אוהב את החכמה אלי"